EN

את זיהום האוויר שבתוך המשרדים שלכם כבר בדקתם?

ארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-30% מהמבנים המשרדיים סובלים מ"תסמונת הבניין החולה" שעשויה לעורר מחלות נשימתיות ולגרום לכאבי ראש ולגירויים בעור ובעיניים. כך תטפלו בבריאות וברווחה של העובדים

אם עד היום הסתפקתם בחשש מפני זיהום אוויר מתחבורה או מתעשייה, יש לנו חדשות: את זיהום האוויר התוך-מבני אנחנו עלולים לנשום כל יום, כל היום. איכות האוויר במבנים סגורים מושפעת משילוב של מערכות פנימיות, מיקום המבנה ותנאי האקלים, והזיהום שנוצר אינו פחות מסוכן מזיהום האוויר שבחוץ. לתופעה קוראים 'תסמונת הבניין החולה' – מבנים שרמת הזיהום בהם עלולה לעורר מחלות נשימתיות ולגרום לכאבי ראש, לעייפות ולגירויים בעור ובעיניים.

המודעות לתסמונת הבניין החולה בישראל עדיין נמוכה, על אף שאנחנו מבלים את רובו הגדול של היום בתוך חלל סגור בבית או במשרד. אנו נושמים שוב ושוב את אותו האוויר, וכולנו יודעים שמספיק שעובד אחד חולה כדי להדביק את כולם. אבל התופעה שנפוצה במשרדים, במבני ציבור ובבניינים רבי קומות היא רחבה וחריפה אפילו יותר ממחלה של עובד בודד: כשהאוויר במבנה לא מתחלף, כשאין מספיק אוורור וכשלא נכנס אוויר צח פנימה ולא מבוצע תהליך ניקוי סדור למערכות האוורור- רמת איכות האוויר בתוך המבנה יורדת והעובדים חשופים לזיהומים שונים של אלרגנים פתוגנים ושל מזהמי אוויר.

הבניין שלכם חולה?
עם השנים נהפכה תסמונת הבניין החולה לשכיחה יותר, בעיקר בגלל החלונות הסגורים במשרדים: בחלק מהמקרים מדובר בבניינים חדשים ורבי קומות שלא ניתן לפתוח בהם את החלונות כלל, וברוב מהמקרים פשוט לא פותחים חלונות בגלל שהמיזוג עובד ללא הפסקה. גם השימוש בחומרי ניקיון כימיים ובנייה בחומרי בניין אשר פולטים קרינה רעלים מזהמים את האוויר שאנחנו נושמים, ואל אלה מצטרפים גם זיהומים שנפלטים מפעילות מכונות משרדיות, מרהיטים, מדליפת כימיקלים תעשייתיים, מעובש המצוי בקירות וממזהמים שחודרים מבחוץ. במהלך יום העבודה האוויר סופח עשן, גזים, כימיקלים, תרכובות אורגניות וגם חיידקים ונגיפים, ועוד לא דיברנו על אדי צבע, דיו וטונרים ממכונות צילום ומדפסות ועל חומרי איטום ובידוד של תקרות אקוסטיות. וזה לא הכול: עשן סיגריות, אלרגנים ופתוגנים הנישאים באוויר משפיעים על איכות האוויר והבריאות גם בריכוזים נמוכים בשל החשיפה הממושכת אליהם, כך שכדאי להיות עם האצבע על הדופק גם כשהריכוז עומד בתקן.

איכות האוויר בתוך הבניין מושפעת במידה רבה מתחלופת אוויר וכניסת אוויר נקי, אך מערכות המיזוג מבוססות על סירקולציה של האוויר הקיים כדי לחסוך באנרגיה, ולא מזרימות אוויר חדש. במערכות מיזוג בהן יש מנגנון המאפשר כניסה של אוויר צח, האוויר החיצוני נשאב מהרחוב, מהחנייה או מאזור התעשייה, אותם מקומות הסובלים מזיהום אוויר מתחבורה או ממפעלים.

הפתרון: בדקו שהאוויר נקי
אין פלא, אם כן, שארגון הבריאות העולמי מעריך שכ-30% מהמבנים המשרדיים מוגדרים כ"חולים". בארצות הברית למשל, ישנם מקומות עבודה בהם מודדים את היעדרויות העובדים כתוצאה ממחלות במהלך השנה, כאינדיקציה לתסמונת הבניין החולה במבנה, אך בישראל יש עוד לאן לשאוף בהיבט הזה. אז מה בכל זאת עושים כשעובדים לא מפסיקים להתלונן על הסימפטומים במהלך יום העבודה? פשוט בודקים את איכות האוויר. אין תחליף לניטור רציף של האוויר באמצעות מערכת ייעודית שמסייעת באיתור מקור הזיהום ומאפשרת טיפול נקודתי במפגע.

התחילו בהכנסת אוויר צח לבניין, אסרו או הגבילו עישון סיגריות, טפלו בעובש כמה שיותר מהר ובודדו כימיקלים כמו חומרי ניקוי, הדברה ודבק. הצעד הבא הוא התקנת מערכת Safe Air לניטור אוויר שתאתר מזהמים בבניין ותערוך בדיקה רציפה של איכות האוויר. המערכת מספקת התראות בזמן אמת על חריגות באיכות האוויר ובחלקיקים שהעובדים נושמים, כמו תרכובות אורגניות נדיפות, אלרגנים הנישאים באוויר, גזים רעילים וקרינה. ניתוח התוצאות ושיפור איכות האוויר הם המפתח לבניין בריא עם עובדים בריאים.

שינויי האקלים ואתם: מה חייבים לקחת בחשבון?

גלי חום תוך כדי הפסקות החשמל, קרה שתגרום לסגירת כבישים וסופות אבק שישאיר את העובדים והתושבים בבית – בואו נעשה סדר במגמות האקלים וההשפעות שלהן בישראל, כדי שתדעו היכן להשקיע את המשאבים שלכם וכיצד להיערך

אם נודה על האמת, 'משבר האקלים' הוא ביטוי מאוד רחב ומאיים. מצד אחד, כולנו מבינים שהוא האחראי לגלי החום הקיצוניים ששוטפים אותנו ולמבול שמופיע משום מקום באמצע הקיץ; אבל מצד שני, קשה באמת לתפוס מהן ההשפעות שלו חוץ משינויי מזג האוויר, ובעיקר איך אנחנו יכולים להיערך אליהן מבחינה פרקטית.

שינויי האקלים נחלקים לשניים: סיכונים אקוטיים הבאים לידי ביטוי באירועי חירום שנובעים מסופות חזקות, משיטפונות, מגלי חום ושריפות ויש להם השפעות מיידיות על התשתיות, התחבורה והבטיחות; וסיכונים כרוניים ומתמשכים שמובילים לעליית טמפרטורות, לתקופות של בצורת ולעליית מפלס פני הים. אלה יכולים להשפיע על החקלאות והאוכל שלנו, על משאבי המים, על חופי הים ועל הבריאות.

גם הממשלה והרשויות המקומיות וגם המגזר העסקי צריכים להבין מה תהיה ההשפעה של שינויי אקלים עליהם, ולהיערך בהתאם: לתכנן וליישם תוכניות לניהול הנגר ומניעת הצפות, להוסיף הצללה ואספקת מים במקומות פתוחים וחשופים, לעדכן נהלים לעיכוב פעילות ותהליכים במפעלים בשל אירועי מזג אוויר קיצוניים, להיערך לשינוי זמני אספקה, להתאים ניסויים שצריכים להיעשות באוויר הפתוח ולתת תשומת לב לאוכלוסיות פגיעות יותר כמו חולים, נשים בהריון, ילדים, קשישים ובעלי נכויות שונות.

5 סיכונים מרכזיים שצריך לקחת בחשבון בישראל
על מנת להתמודד עם שינויי האקלים יש לנתח את הסכנות הצפויות בכל מרחב גיאוגרפי ולהבין מה רלוונטי לכל רשות מקומית או חברה. רק כך ניתן להיערך וליישם אסטרטגיות הסתגלות ואמצעים המפחיתים את הסיכונים הכרוכים במזג אוויר קיצוני ובשינויי אקלים.

1. עליית טמפרטורות, גלי חום ופוטנציאל שריפות. נכון להיום, הטמפרטורה הממוצעת בישראל כבר עומדת על 21 מעלות צלזיוס, שזו התחממות של מעלה וחצי מאז שנות השישים והשבעים, ובעשורים הבאים צפויה התחממות נוספת של 2-4 מעלות. עונת הקיץ מתארכת על חשבון האביב והסתיו, תדירות גלי החום גדלה ומספר הלילות החמים, עם טמפרטורה של 20 מעלות ומעלה, צפוי לעלות משמעותית. מה עוד צפוי לנו? תוספת של 10% בשיא צריכת החשמל היומית בגלי חום, שגורמת לעלייה בתדירות הפסקות החשמל ואפילו החשכות יזומות כדרך להתמודד עם העומס. גלי חום קשורים גם לתמותה עודפת, לסכנת אשפוז מוגברת ולפוטנציאל לשריפות. השינויים שחוותה ישראל במגמות הטמפרטורה ובדפוסי הגשם הביאו לכך שמאז שנות השמונים ועד היום ישנה מגמת עלייה מובהקת של פי 2.5-3 במספר ימי הסכנה לשריפות הממוצע בשנה.

2. שינוי דפוסי משקעים. שינויי האקלים עשויים להשפיע על משטר הגשמים בשני אופנים: מצד אחד, הפחתה בכמות המשקעים הממוצעת; ומצד שני, דווקא הגשמים שיירדו הם בעלי עוצמות גבוהות בפרק זמן קצר ועשויים לגרום לשיטפונות והצפות. בעשורים הבאים צפויה עלייה באירועי הבצורת, ואירועים קשים וממושכים צפויים להיות נפוצים יותר ויותר. ההתעצמות של תנאי הבצורת מעידה על אתגר משמעותי לניהול משאבי המים, ומחייבת צעדים יזומים כדי להפחית את הסיכונים הנלווים.

3. שלג וקרה. אירועי קיצון בחורף, בין החודשים דצמבר עד מרץ, עשויים לגרום לתופעות נלוות משמעותיות בעיקר בהרים, כמו אירועי שלג שאינו מפשיר למשך כשבוע בגלל טמפרטורת נמוכות והיעדר גשם. באירועים כאלו עלולה להיווצר גם קרה (קפיאת מי הפשרה) על הכבישים, ולאחר הפשרת השלגים עשויים להיות שיטפונות בנחלים והצפות כבישים ומבנים, בעיקר ביישובי ההר. במקומות הנמוכים יותר עלולה להיות הצטברות של שכבת גראופל (ברד רך) שעשויה להגיע לעובי של מספר ס"מ במספר מקומות בשפלה ובמישור החוף.

4. עליית גובה פני הים. אזור הים התיכון מאופיין במגוון גבוה יותר בגובה פני הים בהשוואה לרמות העולמיות, ומאז שנת 1992 חלה עלייה של 4.6 מ"מ לשנה, שהיא גבוהה יותר מהעלייה העולמית הממוצעת שעומדת על 3.2 מ"מ לשנה. המכון לחקר ימים ואגמים לישראל מציין שישנו תרחיש לפיו עליית פני הים הממוצעת בישראל צפויה להיות 37 ס"מ עד שנת 2050 וכי עליית פני הים במהלך אירועי קיצון, יכולה אף להגיע ל- 1.2 מ'. ההשפעה של עליית גובה פני הים ניכרת בעיקר בתחומי התכנון, הבינוי ומשפיע משמעותית על היבטי תכנון ניקוז ועל תשתיות ימיות וחופיות.

5. אירוע גלים קיצוני. גלים גבוהים במיוחד שמגיעים בשיאם לכ-8 מטרים עשויים לגרום להצפת רצועת החוף ואף לרחובות הסמוכים לים, לסחיפת תשתיות ומבנים חופיים, לעליית מפלס הנחלים באזור המוצא לים, להרס מצוקי הכורכר שלאורך החוף, לפגיעה ברשת החשמל וכן לחסימות צירים ופגיעה בתנועת הרכבות עקב קריסת עצים וכיסוי כבישים בחול.

ניתוח סיכונים וניצול הזדמנויות
לאחר מיפוי המגמות נשאלת השאלה מה הסיכוי שהן יגיעו לפתחכם. הסיכון הנובע מאירוע מזג אויר קיצוני עלול להתממש רק במקרה שיש חשיפה של נכסים בסיכון, ועוצמתו נקבעת לפי מידת הפגיעוּת של הארגון: הפוטנציאל לנזק פיזי, לפגיעה בזמינות עובדים או זמינות תשומות חיצוניות, לשיבושים בתקשורת ולשיבושים בכבישים. כדי לצמצם את הפגיעות ולהישאר עם האצבע על הדופק, חשוב לנתח את הסכנות הרלוונטיות והחשיפה, ולבנות תוכניות ארוכות טווח להיערכות באמצעות התאמת תשתיות ותפעול. רשויות מקומיות יכללו בתהליך אמצעים לבניית חוסן אקלימי בקהילה, בעוד תעשיות יידרשו להתאמה של תוכניות המשכיות עסקית וזמני התאוששות נדרשים, לרבות התייחסות לתהליכי ייצור קריטיים ולמתקנים ותשתיות חיוניים.

שינויי האקלים כבר כאן וצפויים להתעצם משמעותית בכל תרחיש הפחתת פליטות גזי חממה שאליו צועד העולם כיום, אבל ההתמודדות איתם היא בידיים שלנו: היערכות מקדימה מעלה את הסיכוי להמשך תפקוד עירוני ועסקי תקין אפילו בעת סכנה מיידית, ומשפיעה על ניהול הסיכונים והפחתת הנזקים של כל גוף. היכרות טובה יותר עם הסיכונים שרלוונטיים לכם עוזרת להבין איזה משתנים משפיעים על ביצוע שינויי תשתיות ותפקוד שיאפשרו להינזק פחות. היא מסייעת גם להיכרות עם הרגולציה החלה עליכם ולתיעדוף פעולות הסתגלות ותקציבים מבעוד מועד. לדוגמה, רשויות וחברות גדולות יכולות לנצל את ההזדמנות לעבור לאנרגיה מתחדשת עם פאנלים סולאריים ואגירה, שגם יחסכו להן כסף וגם יהפכו אותן לעצמאיות מבחינה אנרגטית, במיוחד במקרים של הפסקות חשמל.

בשורה ליזמים: המדינה תשקיע 13 מיליארד ₪ בהקמה ושדרוג מט"שים

תוכנית האב החדשה לביוב מציגה שינויי תפיסה ומדיניות בתחום הטיפול בשפכים. הינה 7 דברים שחשוב לדעת על ההמלצות של התוכנית והשינויים הצפויים בענף

מזל טוב! מדינת ישראל התחדשה בתוכנית אב ארוכת טווח שתיתן מענה לטיפול בכל משק הביוב והקולחים בישראל עד שנת 2075. התוכנית החדשה מתייחסת לשפכים גולמיים, למי קולחים ולבוצה, וחלק ניכר ממנה מוקדש לתחום המט"שים (מתקנים לטיפול בשפכים).
בישראל פעילים כיום יותר מ-200 מט"שים במגוון גדלים וטכנולוגיות טיפול, ומניתוח תחזיות השפכים עולה שספיקות הביוב הכלל ארציות צפויות להגיע בשנת 2030 לכ-842 מלמ"ק לשנה, ועד לשנת 2050 לכ-1,333 מלמ"ק. גם שפכים חוצי גבולות הנקלטים במט"שים ישראליים צפויים להכפיל את עצמם עד לשנת 2050.

על מנת להסתכל קדימה בגישה הוליסטית ולנהל את משק הביוב והקולחים שהוא מרכיב קריטי בקיימות סביבתית ובריאות הציבור בישראל, ענף המט"שים הולך לעבור שינוי: 13 מיליארד שקלים יושקעו בהקמת ושדרוג מט"שים, לצד ביטול מט"שים קטנים וקביעת סטנדרטים אחידים לתפעול המט"שים ולאיכות מי הקולחים.

אז מה צריך לדעת על השינויים הצפויים?

1. צמצום מט"שים קטנים. אחד השינויים הבולטים בעקבות פרסום תוכנית האב הוא סגירה וביטול של יותר מ-20 מט"שים מקומיים בשל הקושי לשמור על איכות תפקודית ותפעולית במט"שים קטנים, חוסר היציבות התהליכית והרגישות הגבוהה לאירועי קיצון. נוסף על כך, מתקנים קטנים מהווים מפגע או חסם פיתוח.
עד שנת 2030 יבוטלו המט"שים: תענך, מגן שאול, כפר תבור, תל עדשים, כפר מנדא, גניגר, כפר עציון, באקה-ג'ת, כפר סבא-הוד השרון, הרצליה, חצור-גן יבנה, חביבה, ברנר, הגושרים, שלומי, רמת ישי, זרזיר והקיני. בין השנים 2031 ל-2050 יבוטלו 5 מט"שים נוספים: תנובות, קולחי השרון, נשג"ב, יבנה ומעלה עירון, וכן צפוי המשך עבודה לצמצום ואיחוד מט"שים קטנים.

2. העדפת מט"שים גדולים. לצד הסגירה של המט"שים הקטנים, יורחבו כ-65 מט"שים על מנת להגדיל את הקיבולת ולעמוד בספיקות הצפויות כדי לעמוד בקצב גידול האוכלוסייה האזורי והארצי. מבחינה הנדסית, כלכלית וסטטוטורית, נקבע שנכון יותר לרכז את השפכים במרכזים גדולים ומשודרגים טכנולוגית, לטובת הגברת רמת הבקרה ואיכות הקולחים, ייעול התהליך, עמידות גבוהה יותר לתרחישי קיצון, הבטחת תפקוד המט"שים בעת חירום.

3. קביעת אמות מידה אחידות. צורך חשוב שעלה בתוכנית האב לביוב הוא קביעת אמות מידה לתכנון, תחזוקה ותפעול מט"שים, מאחר וכיום אין בישראל הנחיות אחידות שיבטיחו תכנון מספיק ונאות לתפעול נכון ולהפקת קולחים ובוצה באיכות הנדרשת באופן עקבי. הנחיות אלה ישמשו כלי עזר למתכננים ויסייעו לוועדת השיפוט לקבל החלטה הנוגעת לאישור תהליכים עתירי השקעה. המטרה היא לשפר את איכות הקולחים מעבר לתקנות הקיימות ולעמוד בסטנדרטים בין-לאומיים, דוגמת דרישות להרחקת נגיפים, אי ניטור מתכות, ניטור מיקרו-מזהמים שאינם מנוטרים בקולחים בארץ, והבדלים בחלק מערכי הסף והפרמטרים הנדרשים לניטור. ישנן כמה מדינות בעולם שאף מיישמות טכנולוגיות מתקדמות יותר (טיפול רביעוני) לטיפול בשפכים, בעיקר למיהול ולצורכי שתייה בשימוש בלתי ישיר.

4. שיפור איכות קולחים. ניתוח כלכלי של שלוש חלופות לטיפול להרחקת נגיפים הראה כי הקמת מערכת MBR היא המשתלמת ביותר, לכן בעת הגשת תוכנית למט"ש חדש או להרחבה ולשדרוג של מט"ש קיים, הומלץ לבחון חלופות שלפחות אחת מהן תהיה בשיטת MBR. יצוין כי תקנות הקולחים מחייבות שימוש בטכנולוגיה מיטבית ככזאת המרחיקה שישה סדרי גודל של נגיפים.

5. טיפול בבוצה. כמות הבוצה הגולמית המתקבלת מתהליכי השיקוע והטיפול הביולוגי במט"שים צפויה לגדול פי 2.4 עד שנת 2030, ופי 3.7 עד שנת 2050, ובכך לעבור את הקיבולת של שלושת מתקני הקומפוסטציה הפתוחה הקיימים. לאחר בדיקת היתכנות סטטוטורית וכלכלית הומלץ להקים מתקנים מרכזיים לטיפול בבוצה ב-5 מט"שים: באר שבע, אשדוד, דרום שרון מזרחי, עכו ועפולה. יצוין שאלה אינם המט"שים היחידים מבחינת רשות המים ומשק הביוב להפוך למרכזי טיפול בבוצה, והיא מעודדת יוזמות להקמת מרכזים נוספים.

6. הרחבת שימושי הבוצה. מעבר לפוטנציאל צריכת הבוצה המטופלת המשמשת ברובה כדשן בחקלאות, הומלץ בתוכנית האב לקדם וליישם פתרונות קצה נוספים לטיפול ושימוש בבוצה, דוגמת מתקני שריפת בוצה ותהליכים תרמיים להפקת אנרגיה. לשם כך דרושה התאמת רגולציה ועידוד יזמים להקים מתקנים.

7. אומדן ההשקעות עד לשנת 2040. סכום ההשקעות הצפויות למימוש ופיתוח התוכנית של משק הביוב הוא כ-15 מיליארד ₪ עד שנת 2040, ובכלל זה הקמה ושדרוג של תשתיות ביוב, מט"שים וקווים (לא כולל תשתיות קולחים ועלויות פירוק מט"שים מבוטלים), לפי חלוקה של 13 מיליארד ₪ להשקעה במט"שים ו-2.04 מיליארד ₪ נוספים במערכות הולכה.

עם פרסום תוכנית האב למשק המים והביוב, ישראל עושה צעד נוסף לטיפול יסודי בשפכים ולניהול משאב יקר באזור דל מים בדרך ליישור קו עם סטנדרטי איכות הנהוגים במדינות המפותחות. ענף המט"שים עובר אסדרה הכרחית על מנת לשמור על סביבה נקייה וחברה בריאה בעולם מתקדם טכנולוגית, מה שפותח חלון הזדמנויות ליזמים בהקמה, בשדרוג ובתפעול מט"שים. היכרות עם השינויים בענף ועם התקינה החדשה תאפשר לכם תכנון נכון, התמודדות עם אתגרים ומיקסום היכולות של המט"ש כדי להנהיג יעילות תפעולית, איכות קולחים טובה יותר ואופטימיזציה כלכלית.

תוכנית אב חדשה לישראל: פורסמה התוכנית שמסדירה את משק הביוב עד לשנת 2075

החזון של התוכנית שם דגש על שינויים במדיניות ובפריסת המכונים לטיהור שפכים ושיפור איכות מי הקולחים. התוכנית כוללת גם אומדני השקעות הנדרשות ליישומה, ואלה עיקריה

ניהול משק הביוב והקולחים בישראל הוא מרכיב קריטי בקיימות סביבתית ובבריאות הציבור. יחד עם אקלים צחיח וקצב גידול האוכלוסייה המהיר, ישראל ניצבת בפני אתגרים גדולים במשק הביוב: אוכלוסיית ישראל צפויה להכפיל את עצמה בשלושת העשורים הקרובים, ועל מנת לייצר קיימות וסביבה בריאותית לדורות הבאים יש לדאוג לתכנן את תשתיות המים והביוב העתידיות כבר מהיום.

זו הפעם הראשונה שרשות המים ומשרדי ממשלה נוספים חברו יחד לגבש מדיניות ולהסדיר תוכנית למשק הביוב ברמה הארצית בראיה ארוכת טווח, העוסקת בשפכים גולמיים, דרך קולחים ועד בוצה, כולל מתן מענה ראוי לשפכים חוצי-גבולות. התוצאה: תוכנית אב שתיתן מענה לטיפול בכל משק הביוב והקולחים בישראל עד שנת 2075, אשר מוסדרות בתוכה אפשרויות פיתוח לצד אומדני ההשקעות הנדרשות למשק עד שנת 2040.

חשיבות התוכנית היא בניהול ותכנון של משק הביוב באזור דל מים. מטרותיה הן להציג את ההשקעות הנדרשות ולהיערך לתקצובן, לוודא שמשק הביוב – והמתקנים לטיפול בשפכים בפרט – לא יהוו חסם לדיור, להגביר את מוכנות משק הביוב לאירועי כשל ושעת חירום, וכן לממש את מחויבות המדינה כלפי אזרחיה לחיים בסביבה בריאה. את כל אלה ניתן לעשות רק בניהול נכון ששם דגש על כך ששפכים לא יוזרמו לנחלים, שמי הקולחים יהיו ברמה גבוהה ושהבוצה שמדשנת את החקלאות לא תזהם את הקרקע, את הגידולים ואת מי התהום.

ההמלצות המרכזיות המרכיבות את תוכנית האב נחלקות ל־ 4 תחומים:

מתקנים לטיפול בשפכים (מט"שים) – אם עד כה הוקמו מט"שים מקומיים לטיפול בשפכים, תוכנית האב יוצרת, לראשונה, פריסה מרחבית מיטבית שלהם בראייה אזורית וארצית. אחת המסקנות המרכזיות של העבודה על התוכנית היא שמבחינה הנדסית, כלכלית וסטטוטורית נכון יותר לרכז את השפכים במרכזים גדולים ומשודרגים טכנולוגית. זאת לטובת הגברת רמת הבקרה ואיכות הקולחים, ייעול התהליך, עמידות גבוהה יותר לתרחישי קיצון, הבטחת תפקוד המט"שים בעת חירום וכן מניעת חסמי דיור, שכן מתקנים קטנים מהווים מפגע או חסם פיתוח. על מנת לממש את המדיניות החדשה יאוחדו, ייסגרו ויבוטלו כ-24 מט"שים קטנים, ואילו כ-65 מט"שים ישודרגו ויורחבו לצורכי הגדלת קיבולת ועמידה בספיקות הצפויות.
בתוכנית מוצג מתווה לניהול משק הביוב הכולל הקמה של חברות ביוב אזוריות, ובנוסף, כוללת תוכנית האב גם אמות מידה לתכנון, תחזוקה ותפעול מט"שים, מאחר וכיום אין בישראל הנחיות אחידות שיבטיחו תכנון נאות ותפעול נכון שלהם, לצד הפקת קולחים ובוצה באיכות הנדרשת באופן עקבי ובהתאם לטכנולוגיות המתאימות ביותר לכל מט"ש.

שיפור איכות קולחים – ישראל היא המדינה המובילה בעולם בשימוש חוזר בקולחי מט"שים, בעיקר לצרכי השקיית תוצרת חקלאית. תקנות בריאות העם קובעות את איכות הקולחים המותרת להשקיה, אך נכון לשנת 2022 העמידה בתקנות אינה מלאה: כ-70% מנפח השפכים הגולמיים עוברים טיפול לאיכות השקיה ללא מגבלות. בהיעדר טיפול מתאים לקולחים, עלולה להיגרם פגיעה באיכות הקולחים והבוצה שתשפיע על גופי מים ומקורות מי שתייה, קרקעות, תוצרת חקלאית ובריאות הציבור. תוכנית האב כוללת מדיניות עדכנית להפחתה מיטבית של נגיפים, ובחינת הצורך בעדכון ערכי איכות קולחים מעבר לתקנות הקיימות, תוך עמידה בסטנדרטים בין-לאומיים. המלצות התוכנית כוללות התייחסות למיקרו-מזהמים, בחינת הטמעת טכנולוגיות טיפול מתקדמות לשפכים ולקולחים, ובחינת היתכנות ומדיניות לשימושים נוספים בקולחים.

ניהול משק הבוצה – הבוצה הגולמית המתקבלת מתהליכי השיקוע והטיפול הביולוגי במט"שים משמשת ברובה כדשן בחקלאות. על סמך חישוב כמויות הבוצה הצפויות בהתאם לספיקות השפכים החזויות במט"שים בארץ, כמות הבוצה צפויה לגדול פי 2.4 עד שנת 2030, ופי 3.7 עד שנת 2050, ובכך לעבור את הקיבולת של שלושת מתקני הקומפוסטציה הפתוחה הקיימים. במסגרת תוכנית האב נעשתה בדיקת היתכנות סטטוטורית וכלכלית להקמת מתקני טיפול בבוצה במט"שים מרכזיים, ומסקנותיה הצביעו על 5 מט"שים בפריסה ארצית בהם מומלץ לשקול להקים מתקנים מרכזיים לטיפול בבוצה. בנוסף, התוכנית ממליצה לקדם טכנולוגיות נוספות לטיפול ושימוש בבוצה, דוגמת מתקני שריפת בוצה ותהליכים תרמיים להפקת אנרגיה. היבט נוסף הוא בחינת אפשרות שינוי האסדרה ביחס לאיכות הבוצה, שימושיה ושינוע להבטחת כלל ההיבטים הסביבתייים והבריאותיים.

תוכנית ההשקעות – סכום ההשקעות הצפויות למימוש ופיתוח התוכנית של משק הביוב הוא כ-15 מיליארד ₪ עד שנת 2040, ובכלל זה הקמה ושדרוג של תשתיות ביוב, מט"שים וקווים (לא כולל תשתיות קולחים ועלויות פירוק מט"שים מבוטלים), לפי חלוקה של 13 מיליארד ₪ להשקעה במט"שים ו-2.04 מיליארד ₪ נוספים במערכות הולכה.

לסיכום, חזון תכנית האב למשק הביוב מדגים גישה הוליסטית וחשיבה קדימה לניהול המים. באמצעות התמקדות במסגרות חקיקה, בטכנולוגיות מתקדמות ובפרקטיקות בנות קיימא, ישראל תמשיך להוביל בניהול שפכים וקולחים, ותהווה דוגמה למדינות אחרות המתמודדות עם אתגרים דומים. מחויבות זו לקיימות מערך הביוב חיונית לא רק לשמירה על איכות החיים והסביבה אלא גם להבטחת אספקת מים אמינה ובטוחה לדורות הבאים.

שיקום חבל תקומה יכול להיות פיילוט לאומי בתחום פסולת הבנייה

יישום תהליכים חדשניים של פירוק מבנים סלקטיבי ומעקב דיגיטלי אחר פינוי הפסולת בדרום יהיה קייס סטאדי עבור שיקום הצפון ושינוי הגישה לניהול פסולת בנייה בישראל

יישובי העוטף שספגו את המתקפה ב־7 באוקטובר זרועים בהרס רב, וכאשר ישקע אבק הלחימה – תחל תנופת הבנייה לשיקום חבל תקומה. הנזקים הכבדים שנגרמו למבנים ביישובים יחייבו את פינויים בשלמות או באופן חלקי, ואליהם תתווסף פסולת מהבנייה החדשה שתקום ומתשתיות הכבישים שנהרסו כתוצאה מנסיעת טנקים, נגמ"שים וכלי צמ"ה כבדים שלא מיועדים לנסיעה על כבישים במשך חודשים ארוכים של מלחמה.

לצד הפרחת הנגב המערבי מחדש וחזרת התושבים לביתם, ישנה עוד נקודת אור בשיקום חבל תקומה והיא מינוף המפגע הסביבתי שיוצרת פסולת הבנייה ליצירת שני תהליכים חדשניים בישראל: יישום פירוק סלקטיבי (ברירני) של מבנים, במקום הריסה מאסיבית באמצעות דחפורים, והטמעת ניטור ובקרה דיגיטליים על פינוי הפסולת.

הריסה סלקטיבית – הפחתת פסולת ותרומה לכלכלה המעגלית
ראוי שפירוק המבנים המיועדים להריסה בשכונות מגורים וגם במבני ציבור ובמפעלים ביישובי חבל תקומה ייעשה בשיטה של הריסה סלקטיבית, אשר מפרידה את חומרי הבניין תוך כדי פירוקם, ולא בשיטה המקובלת של הריסה ללא אבחנה באמצעות דחפורים. זו האחרונה אולי מהירה יותר, אך יוצרת ערמה של חומרי בניין כבטון, ברזל, עץ, פלסטיק וזכוכית המעורבבים זה בזה.

באירופה מקבל תהליך ההריסה הסלקטיבית רוח גבית ממשלתית, משום שהוא מצמצם את הסיכונים הסביבתיים ומשמש כלי חשוב בכלכלה מעגלית, בכך שהוא מגדיל את האפשרויות לשימוש חוזר ולמחזור של פסולת הבניין. לאור אסטרטגיית הממשלה בנושא הפחתת הטמנה ובהיעדר אתרי הטמנה בראייה ארצית בישראל, זהו הפתרון האופטימלי להפחתת כמות הפסולת שמיועדת להטמנה ולשימור ערך כלכלי גבוה יותר. חומר הגלם החוזר לענף הבנייה מביא לחיסכון של עשרות מיליוני שקלים בשנה, וגם מתקני פסולת הבנייה יכילו כך פסולת נקייה והומוגנית יותר שהיכולת להשתמש בה היא נרחבת.

ניטור ובקרה דיגיטליים: לא עוד פסולת בניין בשטחים פתוחים
על אף שברור לכול שפסולת בנייה צריכה להיות מפונה למקום מוסדר, לא ניתן להתעלם מהמראות השכיחים של עודפי העפר בצדי הדרכים וערמות פסולת הבניין המושלכות בשטחים פתוחים. הסיבה המרכזית לכך היא שהפסולת היא תוצר של תהליך הבנייה, והמיקוד בפרויקטי נדל"ן הוא סיום הבנייה עצמה בפרק הזמן הנדרש ובאיכות הנדרשת. לפסולת ניתנת פחות תשומת לב, ובמבחן המציאות פסולת הבנייה ועודפי העפר לא תמיד מגיעים ליעדם, אלא לצידי דרכים, לאזורים פתוחים ולאתרים פיראטיים. בפרויקטים בהם ישנו פינוי רב של פסולת, יש סיכוי גבוה יותר שהפסולת תמצא את דרכה לאתרים לא מוסדרים מעצם גודל הפרויקט, ולכן יש מקום לייחד תשומת לב לניהול, פיקוח ובקרה אחר תנועות הפסולת.

שיקום חבל תקומה הוא פרויקט בסדר גודל יוצא דופן שמביא איתו הזדמנות לניהול הפסולת בדרך דיגיטלית ומתקדמת גם בתוך אתר הבנייה וגם מחוצה לו. המשרד להגנת הסביבה מקדם תזכיר חוק פסולת בנייה שיסדיר את הטיפול בפסולת בניין באמצעים חדשניים דוגמת שטרות מטען דיגיטליים, התקנת חיישנים ברכבי הובלה וטכנולוגיות מתקדמות במערכי האכיפה. באמצעות יצירת מנגנון של רישום, ניטור ומעקב דיגיטליים שמחברים בין המקום שבו נוצרה הפסולת לבין תעודות הקליטה באתרים המורשים, ניתן יהיה לבצע מעקב לאורך כל שלבי הדרך באופן בלתי ניתן לזיוף ויובטח שהפסולת תגיע ליעדה. יישום של האמצעים הדיגיטליים בניהול הפסולת של יישובי העוטף יכול לשים סוף למפגעים הסביבתיים ולהטמיע את הניטור והבקרה הדיגיטליים הלכה למעשה.

מקרה בוחן ליישום בצפון, ובהמשך אף בישראל כולה
על אף משאבי הזמן שהיא צורכת, ההריסה הסלקטיבית מייצרת תהליך נכון יותר מבחינה סביבתית, ושימוש בה כעת יאפשר פלטפורמה ללמידה אודות שיטת הפירוק שלא נפוצה בארץ. חבל תקומה יכול לשמש מקרה בוחן בקנה מידה גדול שיאפשר ללמוד ממנו על המאמץ הנדרש, על לוחות הזמנים ועל ההשפעה הכלכלית, כדי להבין מה נכון למדינת ישראל ומה ניתן להטמיע בשוק בהמשך.

בהתארגנות מהירה והבנה זריזה ניתן יהיה להפיק לקחים ראשונים מהפירוק הסלקטיבי ומהבקרה הדיגיטלית על פינוי פסולת הבניין בעוטף וליישמם כבר בשיקום יישובי הצפון, אשר חוו הרס מבני כתוצאה מירי טילים והרס תשתיות כבישים מנסיעת כלי רכב כבדים. זהו מגה-פיילוט שמייצר ידע עבור השוק הישראלי על מנת שתהליכים כאלה יהיו נפוצים יותר ויקדמו את ישראל לעבר עתיד ירוק וכלכלי יותר.

בלי רעש, ריח וזיהום אוויר: הרשויות שדואגות לאוויר נקי עבור התושבים

החשיפה למזהמים בארץ גבוהה ביחס למדינות מפותחות, ועל אף שאיכות האוויר השתפרה כתוצאה מאכיפה משמעותית ומרגולציה – ישראל עדיין סובלת מזיהום אוויר גבוה. מפעלים שפולטים חלקיקים נשימים, אתרי פסולת לא חוקיים ומכונים לטיהור שפכים שמפזרים ענני צחנה הפכו את חיי התושבים לסבל. רבים מהם פוגשים במפגעי זיהום אוויר, ריח ורעש על בסיס יומי וכבר לא זוכרים מה זה אוויר נקי. הם נאלצים לסגור את חלונות הבית, וחוץ מלהתלונן לרשות המקומית אין להם מה לעשות כדי להחזיר את איכות חייהם ואיכות האוויר שהם נושמים. החדשות הרעות הן שמשבר האקלים מחריף את בעיית איכות האוויר אפילו יותר, אבל החדשות הטובות הן שזה לא חייב להיות ככה. יש רשויות מקומיות ומועצות אזוריות שדואגות לתושבים שלהן לאוויר נקי.

"התושבים מרגישים שאיכפת לנו מהם"
"חשוב לנו לשמור על הסביבה ועל התושבים ולכן אנחנו מקפידים שהתעשייה, הסביבה החקלאית, אתרי הפסולת והמכונים לטיהור שפכים יעמדו בדרישות המחמירות של המשרד להגנת הסביבה, ולא ישפיעו על האוכלוסייה", אומרת לורנס עמר, מנכ”לית איגוד ערים להגנת הסביבה גליל מערבי. עמר מספרת שהמפעלים באזור אומנם מנוטרים וגם האיגוד עורך בדיקות לפליטות מזהמי אוויר, שפכים, פסולת וחומרים מסוכנים, אבל כדי להיות מעודכנים בזמן אמת, בעיקר כשמזהים מוקדים של תלונות רבות, הם הציבו מכשירים שמנטרים את זיהום האוויר היכן שיש פוטנציאל לזיהום.

עמר: "תלונות התושבים נוגעות בעיקר לריח, לזיהום אוויר או לאבק, ולהגיע למפגעים בזמן אמת זה בלתי אפשרי, מפני שמדובר בשטח גדול מאוד והמפקחים הכוננים לא נמצאים תמיד ליד מקור המפגע. על מנת לנטר את האוויר 24/7 ולראות את נתוני הבדיקות בכל זמן נתון, הצבנו מכשירי ניטור על בתים בישובים וכעת אנחנו יכולים לבחון את ההשפעות של המחצבות והמפעלים. זהו כלי שמאפשר לנו לאמת תלונות חוזרות של תושבים עוד לפני שהמפגע חולף".

מכשיר הניטור עליו מדברת לורנס עמר הוא Safe-Air, מערכת חדשנית, קטנת ממדים וניידת שניתן להציב בכל מקום,  ואף לפרוס רשת שלמה של מערכות ניטור קומפקטיות ופשוטות להפעלה. לדבריה, "המערכת מאפשרת לראות קורלציה בין המדידות לבין תלונות התושבים ולהתרשם מההשפעה של אותו מוקד זיהום בנקודות זמן שונות, כדי לתת שירות מקסימלי לתושבי הרשויות שלנו באזור. בזכותה התושבים מרגישים שאיכפת לנו מהם".

באיגוד ערים לאיכות הסביבה גליל מערבי מיקמו את המכשירים ליד מפעלים ובקרבת מחצבה, בשביל לוודא שהקבלנים פועלים בהתאם לתקנות. המערכת מנטרת גם רעש ובודקת את השפעת עבודות התשתית והמחצבה בשעות הפעילות, לעומת הלילה וסופי שבוע. "לצד החיישנים הללו, המערכת מצוידת גם במצלמה, וכאשר יש כמה מפעלים שיכולים לגרום לאותו מזהם, המצלמה מצלמת את הארובה והעשן או האבק שיוצאים מהמפעל, מה שמאשש את החשד כלפי מפעל ספציפי שנחשד בגרימת אותו מפגע סביבתי. הצבת מכשיר הניטור היא אחת מהפעולות שעזרו לנו לדרוש מהמפעל להקים תשתיות מונעות מפגעים סביבתיים", מסכמת עמר.

לדעת מה קורה בכל פינה בעיר בזמן אמת
הגליל המערבי לא לבד. בעיר גדולה בדרום הארץ מוקמה מערכת הניטור בחצר ביתו של אחד התושבים שהתלונן על רעש בלילות ובסופי שבוע, כאשר אין פקחים באזור. המערכת זיהתה רמות חריגות של רעש הנובע ממועדון לילה סמוך, והוכיחה את טענותיו לרעש משמעותי החורג מהתקנות אשר הורס את איכות חיי התושבים. בישוב אחר הצטברו תלונות תושבים על זיהום אוויר כתוצאה ממפעל אספלט, ומערכת ניטור אוויר שמוקמה בשכונת מגורים סמוכה תיקפה את הטענות: היא מצאה מפגע ריח וחלקיקים נשימים שעשויים לחדור למערכת הנשימה ולגרום למחלות ולזיהום בעיניים.

בעידן שבו דאטה, מצלמות ופתרונות טכנולוגיים משרתים את מקבלי ההחלטות בכל תחום כיום, גם במרחב העירוני צריך לדעת מה קורה בכל פינה בעיר ולשלוט באיכות האוויר שנושמים התושבים. מערכת Safe-Air מתכללת את נתוני המדידה של חיישני המערכת יחד עם נתוני תחנות הניטור של המשרד להגנת הסביבה, כך שמתקבלת מפה מדויקת ונקודתית ברמת הבדלים בין שכונות שונות באותה העיר.

שיפור איכות האוויר בעיר נמצא בהישג יד. שילוב של מעורבות תושבים, שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ורצון של הרשות המקומית מרכיבים את הנוסחה המנצחת לאיכות חיים גבוהה ולעולם נקי יותר.

מגדלים באוויר

להפרת התקנות למניעת זיהום אוויר באתרי בנייה יש השלכות כלכליות ובריאותיות. איך מצמצמים נזקים ומטפלים במפגעים בזמן אמת כדי להימנע מקנסות ותביעות ולשמור על בריאות הפועלים והתושבים?

אין עיר שלא מתגאה בתנופת בנייה, בחדשנות ובאורח חיים שוקק. האמת היא שמדינת ישראל כולה לא מפסיקה להתפתח ונמצאת בתהליכי הקמה של שכונות חדשות ומגדלים, חיזוק מבנים ופיתוח תשתיות. ההתחדשות העירונית היא אחד ממנועי הצמיחה של העיר ומיטיבה עם רשויות, יזמים ומשפרי דיור כאחד, כך שהביקוש לדירות מגורים ולבניינים חדשים נותר איתן. אך כל פרויקט בנייה, ובפרט כאלה הנמצאים בתוך שכונות מגורים, עשוי ליצור מפגעים סביבתיים הפוגעים באיכות החיים של התושבים הגרים בסמיכות לאתרי הבנייה. לעיתים קרובות הם הופכים למטרד של רעש ולכלוך, גורמים לאבק וזיהום אוויר, פוגעים בסביבה והופכים את חיי השכנים לסבל.

בשנים האחרונות אנו עדים למגמת שינוי במגזר הנדל"ן, אשר החל לשים דגש על נושא הבריאות והסביבה. תרמו לכך תקנות הבנייה הירוקה, העלאת המודעות לשמירה על בריאות הציבור והפועלים, המוכנות לשינויי אקלים, מעורבות של אזרחים בתחומי הסביבה וכן החקיקה המעגנת את יכולתה של המדינה לאכוף את הוראות הבריאות והבטיחות באתרי הבנייה. כנגזרת של המגמה, הקשר בין איכות האוויר בשכונות מגורים למיזמי נדל"ן הולך ומתהדק. מעבר לפגיעה הבריאותית, זיהום ורעש באתרי הבנייה הפכו גם לבעיה כלכלית עבור יזמים וקבלנים, מאחר שהרשויות המקומיות מפקחות על פיזור של מזהמים באתרים יותר מבעבר, ואוכפות את חוק אוויר נקי ואת התקנות למניעת מפגעים ורעש.​ אי עמידה בחוקים ובתקנות, שחלקן מתייחסות באופן ספציפי לאתרי בנייה, היא עבירה פלילית שהעונש עליה הוא מאסר או קנס. הפרות של החוק עשויות להתבצע לא רק על ידי הפועלים מטעם החברה הקבלנית, אלא גם על ידי קבלני משנה המבצעים עבודות באתר, כאשר האחריות הכוללת על עבודת הספקים חלה על החברה היזמית ועל הקבלן. בנוסף, החוק מסדיר גם אפשרות להגשת תובענה אזרחית על ידי התושבים שנפגעו מהרעש או מאיכות האוויר הירודה כתוצאה מהעבודות באתר.

על מנת לעמוד ברגולציה ולהימנע מקנסות על הפרת החוק, יזמים ומנהלי עבודה באתרי בנייה יכולים להיעזר במערכות ניטור אוויר קטנות אשר נפרסות באתר, מתריעות על חריגות ומאפשרות לצמצם נזקים ולהבטיח את הטיפול במפגעים בזמן אמת. כך הם לא רק יימנעו מקנסות ותביעות, אלא גם יישמרו על שכנות טובה עם התושבים הגרים באזור. אחרי הכול, תהליכי בנייה, במיוחד בבניינים משותפים או במתחם של מספר בניינים, אורכים כמה שנים והעבודה באתר היא נמרצת ובעצימות גבוהה. מכאן שהפוטנציאל לפגיעה באיכות החיים של התושבים הוא גדול, וביחס ישיר גם לחוסר שביעות הרצון שלהם והתלונות לרשות המקומית או לבית המשפט.

הפגיעה הבריאותית אותה הזכרנו קודם מתייחסת בראש ובראשונה לפועלים באתר, אשר חשופים לאבק, לזיהום ולרעש מכונות וקדיחות אף יותר מהתושבים. חשיפה ממושכת לריכוזים גבוהים של חלקיקים נשימים (PM) עלולה לגרום או להחמיר תחלואה נשימתית ולבבית. בנוסף, במחקר שפורסם בשנה האחרונה התגלה שככל שזיהום האוויר גבוה יותר – כך גם הסיכוי לתאונת עבודה באתר בנייה גבוה יותר. ובעוד שדיירי השכונה יכולים פשוט לסגור את החלון, אמצעי ההגנה של העובדים פחותים. מנהלי עבודה שיקבלו התרעה על זיהום אוויר גבוה ממכשיר הניטור יוכלו לנקוט באמצעי בטיחות מתאימים ולבצע באותו היום עבודות ברמת מסוכנות נמוכה יותר.

מערכת Safe-Air, לדוגמה, המנטרת מזהמים באוויר ורעש, מאפשרת בנייה תוך כדי מזעור המפגעים הסביבתיים ושמירה על איכות החיים של תושבי השכונה. היא משדרת התרעות על חריגות בזמן אמת לנייד ומציגה תמונת מצב של הזיהום באתר הבנייה, ללא מגבלות של מקום או תלות בגורמים חיצוניים. המערכת גמישה מבחינה תפעולית וניתן להציב אותה בכל מקום באמצעות חיבור פשוט, גם על גבי רכב או רחפן.

היתרון של מערכת קומפקטית וניידת הוא שניתן להעביר אותה בין אתרי בנייה ולקבל תמונת מצב מהימנה של איכות האוויר בסביבת האתר, כך שיתאפשר טיפול מיידי במפגע. השימוש במערכת מבטיח צמצום קנסות ויכולת לנהל אירועי זיהום אוויר ורעש הרבה לפני שהם הופכים לבעיה.

מזוהם ומסוכן: למלחמה יש עוד היבט – זיהום האוויר

מעבר לסכנות הישירות הנובעות מפגיעת טילים, למלחמה ולשגרת החירום שישראל נכנסה אליה יש השלכות נוספות: גזים רעילים, חלקיקים נשימים, שריפות ומפגעי ריח. איך אפשר לנטר את האוויר כדי לטפל במפגעים בזמן?

מאז החלה מלחמת 'חרבות ברזל' אנו עדים לעלייה בתלונות תושבים על איכות האוויר שהם נושמים כתוצאה מריח מסריח ומעשן שריפות. זיהום אוויר בזמן מלחמה חושף את האוכלוסייה לנזקים בריאותיים לאורך תקופה ממושכת, ואל תלונות התושבים מצטרף גם חשש של הרשויות לאירוע של חומרים מסוכנים בשל נפילת טיל או רסיסים. וזה עוד לא הכול: השלכות המלחמה על המחסור בכוח אדם עלולות לפגוע בתפעול השוטף של הטיפול בזיהום האוויר בישראל.

ניתן להבחין בשני תרחישים אפשריים בעת הזו: האחד הוא אירוע מיידי שבו פוגע טיל או מתלקחת שריפה, והשני הוא שגרת החירום שמתנהלת ביום-יום תחת מצב החירום שבו אנו נמצאים, על שלל משמעויותיו.

הסכנות באירוע מיידי בתווך העירוני
האירועים הפוטנציאליים אותם פוגשים בסביבה העירונית הם פגיעת טיל או נפילת רסיסים, אשר עלולים ליצור זיהום אוויר באופן ישיר ועקיף. חלק מן הפגיעות גורמות לדליקה, שבמהלכה משתחררים לאוויר גזים רעילים, חלקם גם קרצינוגנים מסרטנים, וכן חלקיקים זעירים ונשימים שעל גביהם יכולים להידבק חומרים אורגניים שיינשאו באוויר למרחק וישפיעו על רדיוס גדול יותר.

פגיעה במבנה: הנזק העיקרי שנוצר כתוצאה מנפילת טילים על מבנה מגורים הוא נזק לתשתית, סיכון לדליפת גז ופגיעה בחשמל, מה שעשוי לגרום לשריפה אשר תשפיע גם על בתים ומבנים סמוכים וגם על אוכלוסיית הסקרנים שמגיעה אל המקום. העשן המיתמר מגיע למרחקים ומרחיב את מעגל הנזק וזיהום האוויר: בתוך בתים ובניינים יש חומרי פלסטיקה, רהיטים המכילים מגוון כימיקלים וכן חומרי הדברה ביתיים. יש לזכור שגם לאחר כיבוי השריפה, המוצרים שנשרפו עדיין משחררים ופולטים חומרים וגזים, כך שהחשיפה אליהם יכולה להימשך לאורך זמן, מעבר לטיפול המיידי באירוע.

פגיעה בתשתיות: כאשר טיל או רסיסים פוגעים בתשתיות כבישים, גז, ביוב, תחנות שאיבה ומתקני טיפול בפסולת ובשפכים, הפגיעה יכולה ליצור מפגע איכות אוויר מתמשך. כאשר מדובר במתקן לטיפול בשפכים שנפגע, יכולים לחלוף מספר ימים עד לטיפול, ובינתיים תיתכן גלישה של שפכים וזיהום קרקע. איגום השפכים והעצירה שלהם ללא טיפול יגרמו למטרדי ריח ולעלייה בריכוזי מימן גופרי או אמוניה ושחרורם לאוויר. גם טיפול במתקני פסולת ומיון שנפגעו יכול לארוך זמן והפסולת שנמצאת במתקן תהפוך למפגע מתפשט.

חומרים מסוכנים: הסיכון העיקרי של פיזור גזים רעילים באוויר הוא היווצרות עננים בריכוזים מסוכנים הנעים בכיוון הרוח ועלולים לגרום להרעלה, חנק, גירוי בעיניים, הקאות ובחילות. כאשר יש פגיעה משמעותית במיכל גז, כוחות החירום יפעלו בצורה מיידית לפינוי האוכלוסייה, אבל בזמן מלחמה גזים דליקים וגפ"מ (גז פחמימני מעובה) יכולים להתפשט אפילו באמצעות נקב קטן במיכל שיביא לדליפה איטית, ויחד עם מקור הצתה באזור – יתרחש פיצוץ. כאשר לא מדובר בפגיעה ישירה לעיתים אף לוקח זמן עד שמגלים את הדליפה, ולכן יכול להיות שחרור מסיבי של גז לאורך זמן.

מפעלים ובתי עסק ומלאכה: בניגוד למפעלים גדולים אשר נמצאים תחת פיקוח שוטף ועם נהלים ברורים ומוסדרים למקרה חירום, דווקא העסקים הקטנים הם אלה שנמצאים בקרבת אוכלוסייה. בגלל הסמיכות לשכונות מגורים, גם לאירוע קטן של פגיעת טיל או רסיס בקרבת בית עסק יכול להיות אימפקט גדול, דוגמת פיצוץ ושחרור חומרים מסוכנים במקרה של פגיעה במכוני ניקוי יבש; חנויות לציוד מחנאות וטיולים המחזיקות בלוני גז; בריכות שחייה שמאחסנות חומצת מלח ומכלי כלור; נגריות ומצבעות בהן עושים שימוש בחומרים נדיפים ורעילים; מוסכים שמחזיקים חומרים ממסים, שמנים ודלקים; בתי קירור למזון המבוססים על מערכות אמוניה; מרפאות ציבוריות שבהן יש מי חמצן ועוד.

שטחים פתוחים: נפילת טיל בשטחים פתוחים מהווה סיכון להתלקחות שריפות ולנזק היקפי ורחב שמגיע לעוד יישובים בסביבה. כתוצאה מהפגיעה יכולה להיווצר שריפה של ביומסה, של שטחי חורש או של שדות חקלאים, שבדרך כלל משמעותה גם שריפה של ציוד, תשתיות הנדסה חקלאיות, חממות וחומרי הדברה שמאוחסנים במחסנים. שריפת הפלסטיק וחומרי ההדברה שנמצאים בתוך העשן יכולים להגיע לטווחים ארוכים באמצעות הרוח. גם לאחר כיבוי השריפה עצמה הקרקע עדיין חמה ולכן שחרור החומר עשוי להמשך זמן ארוך יותר. במקרים הללו יש חשיבות להזהיר את האוכלוסייה שגרה בסמיכות ולתת לה הנחיות כדי להימנע מפגיעה נשימתית מהשריפה בהתאם לכיוון הרוח.

זיהום אוויר וסכנות סביבה בשגרת החירום
התרחיש הנוסף לאירוע מיידי הוא שגרת החירום אליה נכנסה ישראל. המחסור בעובדים במשק כפועל יוצא של המלחמה משפיע גם הוא על איכות האוויר שאנו נושמים, ופרט לסיכונים הנגרמים מירי טילים, בשגרת החירום הנוכחית אנו עלולים לחוות עלייה בזיהום האוויר בשל צמצום כוח האדם המוקצה לטיפול בפסולת ולאכיפה.

ניתן למנות 3 סכנות עיקריות בשגרת החירום:

פסולת ושריפות: אנחנו עדים לעלייה בכמות הפסולת המיוצרת כתוצאה מכך שאנשים נמצאים יותר בבית, מרשויות שמארחות מפונים ומגדילות את אוכלוסייתן ומהיעדר יכולת להרחיב את שירותי פינוי הפסולת בגלל מחסור בכוח אדם. כך נוצרים מפגעי ריח מפחים שעולים על גדותיהם בשכונות מגורים ובשטחי כינוס צבאיים שלא הותאמו לכך מראש, אשר מחריפים עם הזמן ככל שהפסולת לא מפונה.

מכאן עשויה להתפתח שריפה של פסולת לא חוקית, אשר יכולה להיגרם גם מטרור סביבתי, אבל גם כתוצאה מכך שכמות הפסולת שהצטברה ולא טופלה יצרה מפגעי ריח משמעותיים, והתושבים ידליקו אותה כדי להיפטר מהמטרד. שריפת הפלסטיק והחומרים הנוספים שבפסולת יוצרת מזהמים בעלי סיכון בריאותי גבוה מאוד, והחשיפה לעשן הכולל חומרים מסרטנים עשויה להיות ארוכה. במקרים רבים גם פסולת בניין לא מגיעה לאתרים מורשים ומושלכת במרחב הציבורי באופן לא חוקי, מה שיוצר ענני אבק ופסולת שמשתחררת ומסתובבת באזור בצורה לא מבוקרת.

פיקוח ואכיפה: המחסור בכוח אדם משפיע גם על השירותים והעירוניים והממשלתיים, אשר נפגעים בשל צמצום הפיקוח והאכיפה על מפעלים ומתקנים. לצד הבקרה הרגולטורית, הזמינות לטפל באירוע קטן פוחתת גם בצד התפעולי של המתקנים עצמם בגלל מחסור בעובדים. כך הטיפול יכול להימשך על פני משך זמן יותר ארוך וחלק מפעולות התחזוקה השוטפות שצריכות להתבצע במועדים מסוימים נדחות. ישנם מקרים בהם מומחים מחו"ל לא רוצים להגיע לארץ, ולכן פעולות תחזוקה לא מתבצעות, ובמקום לקיים תחזוקה מונעת בזמן – הדחייה עלולה להעלות את הסיכון להתרחשות תקלות.

דיגום, בקרה ותחזוקה שוטפת: חלק מהמפעלים שנדרשים לבצע דיגומים תקופתיים נמצאים באזורים שתחת איום טילים, ולכן חברות הדיגום מביעות חשש להגיע אליהם. המשמעות היא שהבקרה והעמידה בתקנים מצטמצמות ועלולות להביא לפליטה מואצת יותר של מזהמים מאשר בשגרה.

בנוסף, יתכן שאנשים פחות מקצועיים בתוך המפעל נדרשים לטפל בתחזוקה השוטפת משום שכוח האדם המיומן והמקצועי מגויס לכוחות הביטחון, או אפילו לתפקידים אחרים בתוך המפעל, ואז הסבירות לתקלות עולה. כך גם הסבירות לסיכונים סביבתיים שילכו ויגדלו ככל ששגרת החירום תמשך לפרק זמן ארוך יותר.

ניטור איכות האוויר
נוכח הסיכונים, תחנת ניטור אוויר אחת של המערך הארצי בעיר אינה יכולה לשקף את המצב בעיר כולה. בעת הזו נדרש ניטור נקודתי ומקומי, כדי לאפשר זיהוי מוקדם של שריפות בשטחים פתוחים וטיפול מיידי במפגעים. התקנת מערכת SAFE AIR בנקודות שונות ברחבי העיר נותנת לרשויות מידע מדויק בזמן אמת על מטרדי ריח, חלקיקים נשימים ומגוון גזים שונים. זו מערכת טכנולוגית קטנה וניידת עם חיישנים רגישים שמציגה תמונת מצב מלאה של איכות האוויר, וניתן לשלב בה מצלמות לתיעוד מפגעים.

במקרה של שריפת פסולת, לדוגמה, הרשות המקומית יכולה לקבל חיווי או התראה לנייד על חריגה במזהמים, ובעקבותיה לשלוח צוות למקום ספציפי וממוקד. המערכת מספקת מידע אונליין האם רמת איכות האוויר עומדת בתקנים או שהיא מסכנת את בריאות התושבים, נותנת אינדיקציה האם אזורים סמוכים נכללים גם הם בפוטנציאל סכנה מנזק משני, מנטרת מזהמים שנמצאים באוויר גם לאחר השריפה ומאפשרת לתת לתושבים הנחיות כיצד להמשיך לפעול: האם הם צריכים להתפנות לכמה ימים או שאולי מספיק להישאר עם חלונות סגורים?

SAFE AIR מנטרת זיהום אוויר, אבק, רעש, חום ופרמטרים מטאורולוגיים נוספים, קוראת נתונים משלל מערכות אחרות, כולל מערכות הניטור של המשרד להגנת הסביבה, ואף מבצעת אינטגרציה ביניהן. היא מאפשרת פריסת רשת שלמה של מערכות ניטור פשוטות להתקנה לפי צרכי העיר, וכך ניתן לקבל החלטות משמעותיות על בסיס נתונים בזמן אמת.

ניטור אוויר במרחב העירוני

ידעתם ש-91% מהישראלים גרים בסביבה עירונית? בעיר מצטברים יותר גזים מזהמים וכך ריח וגם חום נשארים מתחת לחלון ולא מתפזרים. מה שאומר שרוב הישראלים פשוט סובלים מחום רוב השנה.
איך מתחילים בכלל לפתור בעיה כזו? ולמה ניטור האוויר שקיים היום פשוט לא מספיק?

מטרדי ריח בסביבת מגורים

מטרדי ריח בסביבת מגורים משפיעים משמעותית על איכות החיים של התושבים. אחד האתגרים העיקריים הוא לאתר את מקור הריח על מנת לטפל בו.
בעזרת החיישנים של מערכת Safe Air ניתן לאתר את מוקד הבעיה, לטפל בו מיידית ולהבטיח סביבת מגורים בריאה יותר.


חזרה למעלה